בואי קחי לך מקום

מתוך סיפור חיים מורכב אשר הוביל אותי לבחירה האם להיות או לחדול..

מצאתי עצמי מגדלת אותי מהתחלה, ומארגנת לי מקום מחדש בתוכי ובעולם. מזיזה הצידה אמונות שגידלו אותי עליהן, מסתכלת על פצעים כואבים בעיניים, ולומדת לחיות איתם, לקבל אותם ובעיקר- לומדת מחדש את העולם, ואת עצמי דרך המשקפיים הנקיות שלי, ולא דרך אחרים. בוחרת בכל רגע נתון לחזור אלי ולבדוק איתי מה נכון לי, מה לא.. מה משרת אותי ומה לא, ומה ממש הורס לי, ואני לא רוצה כזה יותר.

למדתי לתת מקום לכל רגש שעולה גם אם לא בא לי כי זה כואב, או בהרגשה שלי פשוט לא מתאים כרגע. אני מאמינה ומזכירה לעצמי שכל מה שעולה אני מסוגלת לו. עצם זה שזה עלה אני מבינה שזה בסדר. אז אני נושמת לאט, מכניסה פנימה אהבה ומקבלת.

כאשר נלחמים עם הגוף ועם הרגשות מייצרים מלחמה כואבת בה מישהו מפסיד- הנפש או הגוף..(ולפעמים שניהם) כאשר מחניקים פנימה את הרגשות והרצונות, גם אז נוצרת מלחמה. שקטה אומנם, אך כואבת מאד בהתפרצותה. כאשר נותנים מקום ומכבדים נוצרים שלום ורגיעה. כן כן. גם כשכואב, מתסכל, מכעיס, מעציב וכו'.. יכול להיות רגוע וללא דרמה. רק תאפשרו.

הדרך הזו בה עברתי הובילה אותי לבחור במקצוע שלי, לטפל יד ביד ולאהוב כל רגע: ♥ הרגע בו מטופלת מבינה איפה היא בתוך העולם ♥ הרגע בו חוזר ניצוץ לעיניים ♥ הרגע בו דמעה נופלת, אך השמיים לא ♥ הרגע בו נעשה החיבור חזרה הביתה, אל עצמך ♥ הרגע בו נופלת תובנה ♥ הרגע בו הגוף מקבל גם הוא מקום ויחס, נרגע ומתמסר למגע הטיפול. ♥ הרגע בו מטופלת בחרה להשיל דפוס שכבר לא משרת ועוד ועוד רגעים מופלאים ומרגשים.