אמנות הבחירה ותחושת החופש
מחשבה ← תחושה ← הרגשה
אחד מהכלים המשמעותיים הניתנים בתהליך הטיפולי ההוליסטי הוא המודעות. מתוך המודעות מתגלות הבנות שונות ומעוררות. אחת מהן היא ההבנה המקסימה והמזעזעת כאחד שאנו מסוגלים לבחור כל דבר - מעשה, מחשבה, תחושה הרגשה. הבסיס הוא המחשבה שאנו בוחרים לאמר לעצמנו- היא מובילה אל השאר. המוח שלנו הוא האיבר השולט על גופנו והוא שומע את המילים שאנו אומרים לעצמנו בפשטות ובאדיקות.
כך, מה שאנו אומרים לעצמנו נקלט מיידית ומיושם בהרגשה הרגשית והפיזית שלנו
ולכן חשוב מאד לשים לב טוב טוב לניסוח שאנו בוחרים!!
ישנה אפשרות להיכנע למחשבות האוטומטיות שנמצאות אצלנו במוח,
להתנהל בדיוק אותו הדבר לאורך השנים ללא יכולת שינוי.
ישנה אפשרות נוספת, בה אנו בודקים את המחשבות שלנו.
מאירים עליהן בפנס גדול ובודקים האים הן עדיין מתאימות לנו, או שמא אלו בעצם
אמיתות שנאמרו לנו מתישהו בעבר או בילדות ואינן נכונות עבורנו, או אמונות שבחרנו
בהן מתי שהוא בדרך חיינו וניתן לשחרר.. וכדומה.
אם נביט על חיינו נראה סיטואציות שאהבנו יותר או פחות.. נסתכל בעיניים פקוחות
וכנות על התגובות שלנו ונגלה סיטואציות זהות/דומות בהן פעלנו אחרת. מדוע? כי המחשבה שהובילה אותנו הייתה אחרת.
משום כך, מה שהרגשנו היה שונה ולכן הפעולה שבחרנו לבצע השתנתה.
את המחשבה אנו יכולים לבחור, והיא אשר מובילה אל ההרגשה הקיימת.
כל מחשבה שעולה במוחנו ניתנת להחלפה עם מעט תשומת לב והמון רצון להרגיש אחרת.
כך, אם מישהו החליט להעליב אותי/להתנהג אחרת ממני אני לא יכולה לשנות את בחירתו
וגם לא כדאי לי להתווכח איתו או לנסות לשנות אותו.
מה שאני כן יכולה לעשות זה לזכור שהוא מדבר ופועל מהמקום בו הוא נמצא. מהאמונות שלו,
מזווית הראיה שלו.. ולהשאיר את זה אצלו. כך אני מחזירה אחריות אלי ויוצרת עבור עצמי שתי
אפשרויות בחירה:
1. לקחת את דבריו פנימה ולהאמין בהם עד כלות ואז סביר להניח שארגיש ממש לא טוב.
2. לשמוע את דבריו, לבחון (אולי יש משהו בדבריו היכול ללמד אותי משהו) ולהזכיר לעצמי את האמת שלי בנושא.
סביר להניח שארגיש הרבה יותר טוב.
את הסיטואציות שאנו נתקלים בהן יום יום שעה שעה.. לא תמיד ניתן לברור ולבחור,
אך תמיד ניתן לבחור מה אנו עושים איתן ואיך ניתן לעצמנו להרגיש בהן.
למשל, אם בעבודה שלנו קיימים אנשים אשר לא נעימים לנו, בדרכ אנו לא נוכל להוציאם
מהמערכת ואף כנראה גם לא נוכל להתעלם מהם.
מה שכן ניתן לעשות זה לשנות את דרך החשיבה שלנו עליהם ועל מעשיהם.
דוגמא נוספת: אם בן הזוג שלי מטפל אחרת בילד שלנו וקשה לי כשאני משאירה את
הילד בהשגחתו, אזכיר לעצמי שזהו האב שבחרתי ואני משחררת את שליטתי כי זהו הזמן שלהם יחד.
לא שלי וזכותו לנהל את זמנו איתו כראות עייניו.
הבסיס הוא להזכיר לעצמנו בכל רגע נתון, שכל אדם מגיע מהעולם שלו, ממערך האמונות
הבסיסיות שלו, מהקשיים שלו והרגישויות שלו וזה בסדר גמור שלא נעים לי/ אינני מסכימה
עם מה שהם יוצרים.
זה גם בסדר גמור שאני לא יכולה לשנות את זה ואותם.
אני אבחר לפעול בטוב, אגיד מה מפריע לי בצורה ברורה, אחייך ואהיה טבעית ונאמנה לעצמי.
לפעמים זה יעזור להם לבחון את עצמם ולהשתנות, אך מה שחשוב הוא שזה יעזור לי להרגיש טוב.
בלי כעסים, בלי מרירות, בלי מחשבות קשות על עצמי ובלי הרצון (הבלתי מושג) לשנות את העולם.
כי הרצון לשנות את כולם גוזל המון המון אנרגיה ובעצם, המרכז הוא אני.
בואו נתרכז בלשנות את מה שאנו רוצים לשנות בעצמנו. הסביבה תשתנה איתנו באורח קסם.
כך נראה איך פתאום אנשים מסוימים סיימו תפקידם בחיינו והלכו, איך אנשים אחרים
(לרוב הסביבה הקרובה והאינטימית) פתאום מתנהגים אחרת כלפינו וכו'..
איך עושים את זה? אחד הכלים אשר יכולים לעזור לנו לבצע את ההפרדה בין מה שייך לאחרים
ומה אני בוחרת לקחת זה לדמיין שער אנרגטי ביניהם לביני.
שער בו רק אני שולטת ובוחרת מתי לפתוח ומתי להשאיר סגור.
כך לא אתן למעשיים/מילותיהם לחדור ולפגוע בי ותמיד אהיה במצב של בחירה
מה אני מכניסה פנימה ומה לא. אם בכל זאת "נרדמתי בשמירה" ואני פתאום נפגעת
כי משהו נכנס, אעצור לרגע כדי להבין מה המחשבה שכרגע נמצאת בראשי הגורמת לי להרגיש
פגועה ואחליף אותה.
גם בהתמודדות עם מחלות/תחושות פיזיות כאלו ואחרות אנו יכולים ללמוד להשתמש באותה השיטה.
אם כואב לי הראש ואני אתמקד בכאב ואחזור ואומר כמה כואב לי, הכאב יישאר ואפילו יחריף,
כי אני מטעינה אותו שוב ושוב במילותיי.
ניתן ללמוד "לדבר" אל הכאב/המחלה בכדי ליצור מחשבה אחרת ולאט לאט הכאב הולך ופוחת.
בדרך זו גם ניתן לבחון מדוע אותו כאב הגיע ומה הגוף שלי רוצה לאמר לי,
אבל זה שייך כבר למאמר אחר.. :-)
היכולת לבחור את המחשבה היא אמנות נרכשת - מרגע הזיהוי של המחשבה אל ההחלטה
איזו מחשבה אחרת ליצור, ועד היכולת להתמיד ולהזכיר לעצמי לבצע את ההחלפה.
את זה אנו לומדים יחד תוך כדי התהליך הטיפולי ההוליסטי.
התחושה הנוצרת בסופו של דבר היא תחושת חופש מוחלטת, כי אני ורק אני אחראית על עצמי
ועל מה שאני מרגישה.
בנוסף לחופש זה יוצר את התחושה הלכה למעשה שהכל אבל הכל אפשרי.
אם רק נחשוב כך-נרגיש כך-נפעל כך.
היש משהו יותר טוב מזה?
בברכת בחירה תמידית ואחריות אישית
סוזאן.
